הקשר בין צריכת פחמימות בתזונה ותמותה
דיאטה דלת פחמימות או דיאטה המגבילה צריכת פחמימות לטובת חלבונים או שומן מהחי, יכולה להוות דרך יעילה להפחתה במשקל. יחד עם זאת, ההשפעה ארוכת הטווח של דיאטת פחמימות על תמותה, שנויה במחלוקת, ותלויה במקור החלבונים והשומן הנצרך. האם החלבונים והשומן הם מן החי או מן הצומח.
במאמר זה נבדק הקשר בין צריכת פחמימות לתמותה. בנוסף, נבדק איזו צריכת חלבונים ושומן יעילה יותר לצורך שמירה על הבריאות וצמצום תמותה, חלבונים מן החי או חלבונים מן הצומח.
השיטה בה נבחנה שאלת הקשר בין צריכת פחמימות לתמותה
במחקר שנערך בנושא השתתפו 15,428 מבוגרים בטווח גילאים 45-64 אשר לא דיווחו על צריכת קלוריות חריגה מעבר לממוצע בתפריט המזון שלהם. המחקר בדק גם את הקשר בין אחוז האנרגיה מצריכת פחמימות ותמותה מסיבות שונות, תוך התייחסות לסיבות נוספות שאינן תלויות בקבוצת הנבדקים. תקופת המעקב הממוצעת הייתה 25 שנים.
האם צריכה מופחתת של פחמימות מקטינה את הסיכון לתמותה?
מטרתו של המחקר הייתה לבדוק את הקשר בין צריכת פחמימות והקשר לתמותה. ממצאי המחקר הראו כי גם צריכה מופחתת של פחמימות וגם צריכה גבוהה שלהן, העלו את רמת הסיכון לתמותה בהשוואה לצריכה מתונה של פחמימות. צריכה מתונה של פחמימות בשיעור של 50-55% מהאנרגיה הנצרכת, מקטינה בשיעור ניכר את התמותה ביחס לדיאטות שבהן הייתה צריכה גבוהה או נמוכה יותר של פחמימות.
עוד עולה מן המחקר כי משתתפים אשר העדיפו מקורות חלבון ושומן מן החי, כגון בקר ועופות כחלק מדיאטת הפחמימות, הגבירו את הסיכוי שלהם לתמותה, בהשוואה לאלו אשר בחרו מקורות מזון מהצומח, כגון ירקות, דגנים מלאים, אגוזים וכו'.
נראה כי למקור המזון בדיאטת פחמימות השפעה ישירה על צריכת פחמימות ותמותה. ככל שהמזון הנצרך מקורו מהצומח, הרי שהסיכוי לתמותה נמוך יותר, בעוד שמזון שמקורו מן החי מגדיל משמעותית את הסיכוי לתמותה. צריכת פחמימות ממוצעת, לא גבוה מדי ולא נמוכה מדי, היתה אופטימלית במדד התמותה לטווח ארוך. ההשפעה של צריכת הפחמימות היא מיטבית כאשר מקור המזון הוא מהצומח ולא מהחי.
זהו תקציר מאמר משנת 2018, שסיכם מחקר אחד בתחום. חשוב לזכור שנערכו מחקרים רבים נוספים, וכן ישנם פרמטרים רבים נוספים שנבדקו במחקרים אחרים, והתוצאות לא תמיד תואמות.
Seidelmann SB, et al
Dietary carbohydrate intake and mortality: a prospective cohort study and meta-analysis
Lancet Public Health. 2018 Sep;3(9):e419-e428
Comments